קונקורד הוא שמו של מטוס נוסעים על קולי, שהיה בשימוש בין השנים 1976-2003. לפני הקונקורד רק מטוסי קרב היו יכולים לנוע במהירות הקול, אך בעזרת הקונקורד גם אזרחים יכלו להנות מטיסה מהירה שלקחה הרבה פחות זמן – טיסה מניו יורק ללונדון לוקחת במטוס רגיל 7 שעות, בקונקורד היא לקחה רק 3.5 שעות. הקונקורד נע במהירות מאך 2 (2,146 קמ"ש).
הקונקוד נחשב לפלא טכנולוגי, המהנדסים שבנו אותו נתקלו בקשיים רבים בבנייתו.
במהירות כל כך גבוהה החיכוך עם האוויר מחמם את המטוס לטמפרטורה קיצונית. כדי לקטין את החיכוך עם האוויר המטוס טס בגובהה רב מזה של מטוס רגיל. וצורתו של המטוס – צורת דלתא גם היא נועדה כדי להקטין את החיכוך.
בגלל מהירותו הרבה וצורתו המיוחדת מרכז הכובד של מטוס זה משחק תפקיד חשוב מאוד, על מנת שיכלו לשנות את מרכז הכובד בין המראה, טיסה ונחיתה – הותכנו משאבות שדחפו את הדלק של המטוס קדימה ואחורה דרך גוף המטוס כדי לאזן אותו.
בנחיתה המטוס היה מגיע לזווית חדה מאוד שלא הייתה מאפשרת לטייסים לראות את משטח הנחיתה, מהנדסי המטוס אפשרו לטייסים לשלוט בחרטום של המטוס וכך ניתן היה להוריד את הזווית שלו כאשר מבצעים נחיתה.
נשמע מדהים! אם ככה למה אין יותר מטוסים כאלו?
בשנת 2000 מטוס קונקורד התפרק בהמראה ונהרגו 113 נוסעים.
המטוס היה גורם ל"בומים על קוליים" כאשר היה טס מעל ערים וישובים היה גורם לרעש נורא, ואפילו לפעמים לפיצוץ חלונות זכוכית.
בשל גובה טיסה רב ודלק מיוחד – פחדו שהוא מזהם את הסביבה ומגדיל את החור באוזון, הרבה יותר ממטוס רגיל.
בגלל המהירות בו הוא טס הוא לא היה יכול לסחוב מספיק דלק בשביל לעשות טיסות ארוכות מאוד.
יכל לסחוב רק 120 נוסעים – מחיר לכרטיס 11,700$.
דרש אנשי צוות מיוחדים, שעלו יותר כסף.
קהל יעד שלא היה מוכן לטעויות או עיכובים – דרש רמה גבוהה של שירות ואחזקה.
כל הסיבות הללו גרמו לקונקורד להיות בעל רווחיות נמוכה מעוד – וכאשר הטכנולוגיה במטוס כבר הייתה ישנה מידי ביחס למטוסים אחרים, והיו צריכים לייצר את הדור הבא של הקונקורד החליטו לוותר על הפרויקט.
הארה בפייסבוק
