מכשיר לקביעת הצפון על פי השדה המגנטי של כדור הארץ.
המצפן הומצא לראשונה בימי סין העתיקה, סביב המאה ה4 לספירה.
במערב המצפן הוזכר לראשונה בכתב, בימי הביניים (המאה ה11-12).
כנראה המצפן הגיע למערב מסין דרך המסחר בין היבשות, או שהומצא מחדש במערב.
שימושו העיקרי של המצפן הוא התמצאות גאוגרפית, ואנו משתמשים בו כיום בעיקר לשם כך.
בשונה מהאמצעים השונים שהיו בשימוש עד להמצאתו, הוא נחשב יותר מדוייק וקל לשימוש.
לאחר המצאתו רוב השימוש בו נעשה על ידי ספנים ויורדי ים, אשר ניווטו במקום חסר סממני דרך (הים).
המצפן המגנטי נמצא על פני לוח עגול, בתחילה על הלוח הייתה מסורטטת שושנת הרוחות, לאחר מכן נוספו לשמות הכיוונים גם מעלות ונשארו ללא השושנה, כאשר 360 מעלות היינו הצפון,
90 מזרח 270 מערב ו180 דרום.
