הם גם גילו שהפרפרים עושים זאת "באופן מתקדם הרבה יותר משידענו", לדברי פרופ' פר הנינגסון מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת לונד, אחד ממחברי המחקר. כשהפרפרים הכו בכנפיהם הן "לא היו רק שני משטחים שטוחים שנצמדים זה לזה", אומר הנינגסון, אלא יצרו צורת כיס, שכנראה לכדה אוויר נוסף. 

 

תיאוריית מחיאת הכנפיים קיימת מאז שנות השבעים, אך מחקרים על מעוף הפרפרים התבססו לעיתים קרובות על פרפרים לכודים או השתמשו בהדמיות. שיפורים בטכנולוגיה למדידת זרימת אוויר סייעו למחברים להתבונן ביצורים במעופם הטבעי. כאשר החוקרים שחזרו את התבנית באמצעות כנפיים מכניות, הם גילו שכנפיים גמישות ככנפי פרפרים שיוצרות כיס ברגע ההתנגשות, יוצרות דחף גדול בכ־22 אחוזים יותר מכנפיים נוקשות, ומנצלות את האנרגיה ביעילות רבה יותר ב־28 אחוזים. החוקרים טענו שהממצאים עשויים לשמש בייצור כטב"מים (כלי טיס שאינו מאויש) המשתמשים בהנעת כנפיים מוחאות.

 

החוקרים הופתעו מהשיפור הדרמטי בביצועי הכנפיים. "זה סוג הממצאים המרגשים ביותר למדען – אלה שלא באמת ציפית להם", אומר הנינגסון. "גם אם בדרך כלל אינן נחשבות ליעילות מבחינה אווירודינמית, כנפי פרפר עשויות להיות טובות במיוחד ביצירת כיס כזה".

 

ייתכן שצורת הפעולה הזאת התפתחה אבולוציונית באופן ששיפר את יכולתם של הפרפרים להתחמק מטורפים העלולים להבחין בהם בזמן שהם ממריאים. "כדי למזער את הסכנה בלכידתם, פרפרים בדרך כלל ממריאים מהר ובפתאומיות ורבים מהם עפים באופן בלתי יציב ובלתי צפוי", מסביר הנינגסון. "אם אכן מחיאת הכנפיים משופרת דרמטית בגלל צורתם, הדבר מאפשר לפרפר להמריא מהר יותר ולהימנע מלהילכד, ומכאן אתה יכול לדמיין לחץ אבולוציוני חזק על התכונה הזו".