בנייה:
שלב 1: חלוקת קרטוני ביצוע על ידי מתנדב.
לאחר מכן, חלוקת תכניות (גם על ידי מתנדב – מוטת שליטה)  , הנחתן על קרטון הביצוע, קריאת תכנית. מהם החלקים, עובי הבלזה, כיוון הסיבים.
 

 
*מתחילים בשאלה: "למה צריך גוף?" (בטיסנים - לחבר את החלקים. במטוסים- שיקול נוסף,   שיהיה מקום לאנשים וכבודה)
- מציגים את הגוף לחניכים. מחלקים אותו- ומסבירים להם שכל חלק שהם מקבלים, הם מניחים על התוכנית.
-          הגה כיוון- להציג את החלק בפני החניכים, ולהסביר עליו.
הגה הכיוון אחראי על ציר "הסיבסוב"- הציר "ימינה-שמאלה", והחלק הזה בעצם שולט על כיוון הטיסה.
 
את החלק (מייצב כיוון), נדביק באמצעות דבק "אליפטי"- "דבק נגרים".  ההבדל בין הדבק הזה לדבק "הלבן" הרגיל, הוא שהדבק הזה גמיש יותר ולא נישבר, ועל כן חיוני יותר לבניית דגמים.      –בשפת הטיסנאים יש לדבק הזה "מאמץ כניעה גבוה".
·         אנחנו שמים על חתיכת נייר, קצת דבק, ומורים לילדים (תוך הדגמה) למרוח עם האצבע על בסיס המייצב (זה הזמן להסביר להם על הסיבים, ואיך אנחנו יודעים לפי התוכנית איך להדביק ולאיזה כיוון להשים את החלק), ואז להצמיד לגוף (שנח לו על התוכנית) ומיד להזיז את שני החלקים בעדינות- כדי שהם לא ידבקו לתוכנית. ולהשאיר להתייבש. זהו עיקרון חשוב לאורך כל החוג.    תמיד רצוי שמשהו יהיה ביבוש.
 
שלב 2: * כנף: מראים את החלק לכיתה, ושואלים, "למה צריך כנף?" (ת'- לצורך יצירת עילוי)
הכנף- יוצרת לנו 'כוח עילוי', שבעזרתו הטיסן, וגם מטוס אמיתי- ששוקל כמה טונות ועשוי ממתכת, יכול להמריא ולנסוק אל האוויר.
בכנף, אנחנו נעבוד וניצור 'פרופיל'- שייתן לנו 'כוח עילוי' מקסימאלי.
-          חתך צד: 'פרופיל'
                                    שפת זרימה                                                                 שפת התקפה


דבר ראשון (!)- אנחנו מורים לחניכים לרשום שם על הכנף, גם בשביל זיהוי, וגם אנחנו מדריכים אותם- שבכך אנחנו קובעים צד עליון- ורק אותו אנחנו משייפים, ולא משני הצדדים.
 אין שם! אין שיוף!
אנחנו מראים ומציגים לכיתה את "קוביית הלטש" (נייר שיוף)- ומסבירים שאנחנו נעזרים בה כדי לעשות שיוף ישר ונקי.
בהתחלה אנחנו משייפים "שפת התקפה"- החלק הקדמי של הכנף, 15% ראשונים, שזוהי השפה שתוקפת את האוויר. מורים להם "להיכנס לפוזיציה" נוחה להם.  קוביית השיוף נמצאת בזווית של בערך 44 מעלות, והמטרה היא להביא לשיוף כמו באיור לעיל.
          
                         שפת התקפה  ß













הערות/הארות וטיפים לשלב השיוף:
-          להסביר ולהדגים על טעויות שיוף שכיחות-
 *שיוף כאשר החלק מוחזק באוויר ולא מוצמד לשולחן. 
* שיוף כאשר חלק מהכנף בולט מהשולחן ולא מקביל אליו.
-          "המורה זה טוב?"- השאלה השכיחה שחוזרת שוב ושוב בהעברת מערכים.
אין תשובה אחת- החניכים בעיקר רוצים "אישור מומחה" (אתה המומחה!)- תן להם אותו-  "עוד קצת..." ,  "ניראה טוב... חסר לך שיוף עדין בקצה וכו'...."  
-          כמובן, אם אתה רואה טעויות, תעיר בעדינות, ואם יש משהו חריג, תעצור ותיתן דוגמא לשאר הכיתה, מבלי ליצור עוגמת נפש לחניך הטועה. (אפשר לשבת איתו כמה רגעים ולראות איך מתקנים את הטעות).
·         חשוב לזכור!  - זה טיסן ראשוני, שנותן את הטעם לשאר השנה. אנחנו לא רוצים שהילדים יצאו עם טעם של כישלון או של חוסר מסוגלות.  הטיסן יעוף גם אם הוא לא יהיה מושלם.  החוויה של ההצלחה והתוצר הסופי- הם החשובים פה, ולא השלמות!
 
# כעת- לאחר שכולם סיימו לשייף ולהכין "שפת התקפה"- אפשר לעבור לשלב השני:
 
שפת זרימה: ß
 
 
את שפת הזרימה, החלק האחורי של הכנף, עליה זורם האוויר, ומהווה את יתרת 85% ממיתר _רוחב) הכנף.  אנחנו "מדקקים" (מלשון דק)- ע"י שיוף צמוד (ממש כ10 מעלות) של החלק האחורי של הכנף.   –זה נותן צורה אווירודינמית לכנף ומעלה את כוח העילוי.
בנוסף- זה מוריד לנו חומר וגורם לכנף להיות קלה יותר (בדגמים גדולים יותר זה חשוב).
לאחר שהכנף מוכנה, אנחנו עוברים לשלב הבא.
שלב 3:*  מייצב גובה: תפקידו מצוי בשמו, והוא אחראי על "ציר העילרוד" – מעלה או מטה.
החלק מייצב את הטיסן וגורם לו לטוס ישר.  משמש כמו "כנף קטנה"- ומשפר את כוח העילוי.




בשלב זה- אנחנו חוזרים על אותו התהליך של הכנת הכנף.
- הסבר והדגמה            - שפת התקפה          - שפת זרימה.
·         לפני שהכיתה עוברת לשלב העשייה, עליך להסביר ולהדגים להם על הכנת ה"דיהדרל", ובזמן שהם מכינים את 'מייצב הגובה'- אתה יכול לעבור בינם ולהכין אותו.



 
'הדיהדרל'- נועד ליצור ייצוב. ברגע שהטיסן נוטה על צידו, הצד המקביל לקרקע מקבל יותר כוח עילוי, ולכן הוא חוזר להתייצב.
את ה'דיהדרל', מכינים ע"י חיתוך לא עמוק בצד האחורי של הכנף- חתך באמצע הכנף לאורכה, ואז "חצי שבירה" והזלפת דבק שמאחה את השבר, ונותן לכנף להיות בזווית כמו באיור לעיל.
* דגשים שימוש בדבק המהיר:
- רק מדריך משתמש בו.
- הדבק הוא כמו מים; הוא נוזל מגבוה לנמוך, ונכנס בסיבים של הדגם- לכן תמיד נעבוד ונזליף טיפות דבק מגבוה לנמוך, ונסתכל שהאצבעות שלנו לא במקום שהדבק יוכל להתפשט אליהן.
* את האזור שהודבק בכנף ויוצר את הדיהדרל- יש לשייף, ע"מ להוריד את שאריות הדבק, שלא נידבק לעצמו טוב, וכמו כן- ליצור משטח הדבקה יותר טוב לגוף המטוס.
 
שלב 4: הרכבה והשלמת הטיסן- מדביקים את 'מייצב הגובה' לתחתית הגוף בחלק האחורי, ואת הכנפיים- באזור המיועד, כפי שמסומן בתוכנית.
מציאת נק' הכובד של הטיסן- מסומנת ע"י סמל מרכז הכובד שבשליש המיתר , אנחנו שמים חתיכת פסטלינה על חרטום המטוס, ואז מראים לילדים, איך אנו שמים שתי אצבעות מצידי הכנפיים ומודדים אם הוא מאוזן ( *אם הוא נופל אחורה- חסר משקל.    *אם הוא נופל קדימה- יש משקל עודף).
 
·         ועכשיו לחלק האחרון- לצאת החוצה ולהעיף את הדגם!  ליהנות מפרי העבודה  (:  
 
איך מגלישים טיסן ?
מול הרוח
הטייה קטנה מאוד של החרטום למטה
לזרוק עם הרבה אנרגיה. לזכור. מהירות הטיסה היא החשובה ביותר לעילוי המטוס.


-          דגש אחרון: כמו בסיפור "מעשה בחמישה בלונים" וסופו של כל בלון...
כך גם "סופו של כל דאון..."- להכין את הילדים, שהטיסנים לעיתים נשברים, נתקעים על גגות/עצים, וזה קורה גם למקצוענים.   מה שאפשר לתקן- אתה תתקן... ומה שלא...
תמיד יש את הדגם הבא.
 
 
  
     בהצלחה


סרטון בניה