"הזולטנים" - פוסט בפייסבוק שמספר על חוג הטיסנאות 

בשנת 1936, כמעט ברגע האחרון, יצאה משפחתו של אבי, מרדכי גורן (הויברגר) ז"ל מפרנקפורט גרמניה והגיעה לפלשתינה. אבא היה אז בן 9. אחד הזיכרונות המשמעותיים והמרשימים מבחינתו מגרמניה, היה מנערי היטלר (ההיטלר יוגנד) שהציגו בשדרות העיר, דאונים וטיסנים שבנו.

שנים ספורות לאחר עלייתם ארצה החל אבא לחפש, ביחד עם חברו נפתלי בן-שמעון (למקה), גם הוא עולה חדש מגרמניה, מקום ללמוד את הנושא, והם הצטרפו לקלוב התעופה הארץ ישראלי.

פעילות הקלוב התרכזה בעיקר במחנות דאייה, ואבא שלי, שהיו לו ידי זהב, היה בד"כ אחראי על בית המלאכה לתיקון כלי הטיס. עם זאת, אף שזו היתה פעילות נחמדה מאוד, היא לא סיפקה אתגרים משמעותיים בתחומים שונים של מקצועות התעופה או ידע עיוני. ועל כן, בעקבות שמועה על רופא שיניים ייקה, שעוסק בטיסנאות, הם הגיעו לביתו של ד"ר מרטין זולטן ואשתו מיני, ברחוב אלנבי 70 בתל אביב.

התברר להם שנערים נוספים מתעניינים בתחום, ובכוחות משותפים הם שיכנעו את הד"ר
להיות המדריך שלהם וכך נוצר "החוג העברי לתעופה".

לד"ר, שנודע עוד בגרמניה בחוגי התעופה הספורטיבית, היה בדירתו, לצד קליניקת השיניים,
בית מלאכה משוכלל לטיסנים. וכך, בין השנים 1942-1948, היה ביתם של הזולטנים לבית שני לשמונה נערים שלמדו ועבדו בהתלהבות תחת עינו הפקוחה והקפדנית של הד"ר זולטן.

הם למדו אווירודינמיקה, תכנון ובניית טיסנים, חומרים ושיטות עבודה והפכו ל"נערי זולטן".
ע"מ להטיס את הטיסנים שבנו, הם ארגנו בעצמם "מחנות הטסה" בחולות בת ים.
הזיכרונות מהימים ההם, ליוו אותם שנים רבות מאוד.

הפעילות הענפה גרמה למתח מול קלוב התעופה הארץ ישראלי כמובן,
אשר הגיע לשיאו לקראת פתיחת התערוכה התעופתית הראשונה בארץ, שהקבוצה ארגנה בבית הספר המקצועי מונטיפיורי בת"א ובה הציגה עבודות רבות.

התערוכה זכתה לתהודה רבה כאשר פורסמה עליה כתבה בבטאון הממשל הבריטי "הגלגל".
שיא הפעילות של החוג היה בתכנון ובניית דאון לטיסה "על אמת" (אגב, הדאון נבנה על אחד הגגות ברחוב מונטיפיורי , וכל החומרים נרכשו בדמי הכיס הדלים של החברים כמובן), שהרי חלומם בסתר הלב היה לטוס ! טיסת הניסוי הראשונה בוצעה ע"י הטייס יצחק הננסון ועברה בהצלחה רבה.
הטיסה השנייה בוצעה ע"י ד"ר זולטן עצמו ("הזקן" בפי החברים בקב') ואף היא עברה בהצלחה,
ולאחריו, אחד אחרי השני, מימשו כל הזולטנים הצעירים את חלומם, וטסו (יותר נכון, דאו) בדאון יציר כפיהם !

עוד רבים הסיפורים הפנטסטיים על פעילות החוג וחבריו,
אציין רק שהנערים נענו בחפץ לב לבקשות שונות מבתי ספר ומועדונים ברחבי הארץ
וסייעו בהתנדבות בהקמת חוגי תעופה והדרכה בהם.

באוקטובר 1947 פנו לאבי מפקדיו ב"הגנה" והוא הגיע לראיון אצל יהושע אשל
שמונה ע"י מוסדות הישוב כראש המועצה הלאומית לתעופה. לבקשתו אבא הפגיש אותו עם הד"ר זולטן.
לאחר מספר ימים זומנו כל חברי החוג לפגישה אצל יהודה רבין במשרדי קלוב התעופה,
והוא מסר להם שהוא מונה ע"י המועצה הלאומית לתעופה לארגן את השירותים הטכניים של "שירות האוויר" העתיד להפוך לחיל האוויר וביקש מהם להתנדב למשימות דחופות במסגרת זו.
לאחר שהובטח לחברים שתשמר להם הזכות להכנס לקורס הטיס הראשון שייערך ע"י "שירות האוויר",
הם נענו לבקשה.

לימים רק שניים מהזולטנים יצאו לקורס הטיס (שנערך באיטליה), היו אלה סעדיה פיטשון ויום טוב עמיאל.
נפטלי בן שמעון, מאיר סולל (סולודוחה) וזאב סולודוחה נשלחו לקורס מכונאי מטוסים (בארה"ב).
גם אבי מרדכי גורן (הויברגר), טוביה אבניאל, אפריים (פרויק'ה), מאירון ,יוסף (יוסק'ה)
וזולטן (בנו של הד"ר זולטן), המשיכו בשירות בחיל האוויר הצעיר של מדינת ישראל,
טוביה ויוסק'ה למדו עם שחרורם הנדסה בטכניון, פרויק'ה עשה קריירה צבאית,
אבא ונפתלי עשו בהמשך קריירה בתעשייה האווירית.
החבורה הזו, שלמיטב ידיעתי, איש מהם כבר לא איתנו,
תרמה תרומה משמעותית לפיתוח המערך הטכני של חיל האוויר הישראלי
ולאבא אף חלק בפיתוח אגף האביזרים של התעשייה האווירית אותו ניהל שנים רבות.
לשמחתי, בשנותיו האחרונות לפחות, זכה להכרה מסוימת של חיל האוויר.
הדברים מבוססים על ספר זיכרונותיו של אבא ואני מקווה שלא נפלה טעות בפרט זה או אחר. אם מי מקרובי "הזולטנים" יקרא את הדברים וירצה להוסיף מידיעותיו או להיות בקשר, אשמח מאוד כמובן !
לזכרו של הד"ר זולטן, לזכרם של "הזולטנים" והחוג העברי לתעופה, לכבודו של אבא ז"ל היקר לי מאוד, ולתפארת מדינת ישראל !

תוספת : שמחה לספר שאכן נכדיו של ד"ר זולטן יצרו עמי קשר ! התברר שזהו עיתוי בלתי רגיל שכן בדיוק באותם ימים נכתבה כתבה על הד"ר זולטן ואני זכיתי להוסיף מידע על חבורת הנערים המופלאה הזו !